כשנסעתי לטייל התחלתי לטעום קצת יותר דברים, אחרי שבתאילנד אכלתי רק פיצות נסעתי להודו וסוף סוף העזתי קצת לנסות, גיליתי שאני מתה על אוכל הודי, עדשים, ירקות וכמובן סמוסה, הודו היתה גן עדן לצמחונים אז באופן טבעי, מיד אחכ נסעתי לדרום אמריקה שזה בדיוק ההפך ואז, בלית ברירה נאלצתי לאכול ירקות.

את האמת הופתעתי, מזה שזה היה לי טעים, מכמה מהר הגוף שלי התרגל והתחיל "לבקש" את זה ובמיוחד מאיך שהשינוי באוכל השפיע על איך שאני מרגישה.

דווקא באזור הכי בשרי שיש התחלתי לגלות מה אני אוהבת לאכול ובגלל שהמסעדות היו בשריות התחלתי לבשל לעצמי ולגלות שהמזון שאני הכי אוהבת הוא ממש פשוט, מה שנכון עד היום.

כשחזרתי לארץ בהחלט היה לי תפריט מגוון יותר אבל השינוי הגדול אצלי התחיל כשהתחלתי לרוץ (זה בסדר, הפסקתי עם זה בנתיים), התחלתי לקרוא על תזונה בריאה, ולחשוב במושגים של "מה הגוף שלי צריך" במקום "מה בא לי" (שוקולד. תמיד שוקולד).

המשכתי לחקור ולהתעניין ובסוף הגעתי ללימודי נטורופתיה, כשהתחלתי חשבתי כבר שאני אוכלת בריא והופתעתי מכמה מידע מחכה לי וכמה תזונה היא ספציפית לאדם.

אני לא מאמינה בדיאטות ולא אוהבת להגיד מה אסור ומה מותר אבל כן מה הגוף מבקש ואיך זה קשור למי אנחנו –גיל, מגדר, מצב רפואי ומה אנחנו רוצים להשיג.

אני מטפלת כמו שהייתי רוצה שיטפלו בי, בלי לשפוט ועם המון הקשבה וגמישות, שינוי לא קורה ביום אחד וזה בסדר גמור לעשות לאט את הדרך וליפול מדי פעם, אני כאן כדי לעזור ולתמוך ולהגיד לכם שאפשר לאכול בריא בלי להיות קיצוניים ואפשר לשנות הרגלים מה שחשוב זה למצוא את מה שעובד לכם ולהביו מה אתם רוצים ואז להתחיל מצעד אחד.